אתה יודע, אני קראתי את הכתבה הזו:
http://articles.elitefts.com/trainin...ll-experiance/
וזה נתן לי להבין שוב עד כמה ליפטינג ובילדינג שונים.
בבילדינג כל אחד יעשה כל מה שהוא יכול כדי לנצח וכל מה שהוא יכול כדי לרמוס את האחרים. (וזה באמת קורה כאן, כל אחד יתחרה בכל איגוד שיבטיח לו לזכות, יש טראש טוק והרבה מתח בין מתחרים), בזמן שבליפטינג כולם רוצים להתאמן חזק וטוב יותר כדי שהרמה הכללית תהיה גבוהה יותר.
כל מה שאתה אומר הוא בעצם - "עזבו אותנו, תנו לנו להמשיך להיות מחתרתיים, תנו לנו להמשיך להתחרות בארגונים שאפילו את השילוט לאירועים לא מחליפים אלא משנים את השנה בצורה חובבנית".
אני קורא בכל "עלון" שלכם של תחרות, שאחת המטרות היא להגביר את המודעות לבילדינג - איך בדיוק תעשו את זה? באולם מעופש ללא מזגן? בחוסר תחרותיות?
אתה יודע מה עשו בליגה בכדורגל בארץ? הבינו שאין 16 קבוצות עם בסיס חזק להיות כאן, אז צמצמו את הליגה, והכיוון הוא ל12, כדי שיהיו משחקים איכותיים והרבה קהל - בדיוק הפוך ממה שקורה אצלכם.
אם אתה חושב שזה שבן אדם לא מתחרה לא הופך אותו למוסמך לתת דעה? אתה טועה בגדול, ואני אדגיש כדי שתבינו:
אצלכם כל ילד או בוגר שמתאמן שנתיים הולך להתחרות, למרות שהוא דומה לדחליל. זאת המטרה? האנשים עולים ללא קונדישנינג, בלי חיטוב, בלי מאסה, בלי רגליים ובלי שום דבר. כי הפכתם את הזכות להתחרות לחובה. אז לא, לא כל אחד צריך להתחרות ולא כל אחד מוכן להתחרות, וגם המוכנים ביותר לא חייבים להתחרות.
בן אדם יכול להתאמן בלפיטינג\בילדינג 20 שנה מתוך דרך חיים ולא להתחרות, אין שום קשר.
החוכמה היא לא להתאמן שנתיים ולדפוק 4 סייקלים וללכת להתחרות, רק כדי שאחכ ישאלו בפורום לאן הוא נעלם. החוכמה היא להמשיך, day in and day out. ולא לחפש פה ובפייסבוק תהילה וירטואלית כמו שכל כך הרבה בילדרים אוהבים
ואחרי הרבה זמן אני הבנתי שדווקא בגלל שבילדינג וליפטינג דומים, הצלחה של האחד תגרור איתה הצלחה של השני, אבל דווקא אצלכם מתעקשים להסתכל על הארגון ולא על המתחרה.