[arbel2]

מכניקה
מאת ארבל צפרירי


להקשיב לגוף שלנו...אנחנו שומעים את זה כל הזמן,זה סממן של מתאמן מתקדם שהוא מסוגל "להקשיב לגוף שלו" ,ולפרקים זה עובד ,אבל בד בבד זאת העצה הכי טובה והכי גרועה שאפשר לתת למישהו.
בשביל אלו מאיתנו שהם מתאמנים מתקדמים או בעלי שאיפות תחרותיות ,אנחנו תמיד הולכים על הגבול הדק בין אימון יעיל לאימון יתר ,ותמיד מותחים את הקו (הדק גם ככה ) בין עיסוק בפרטים קטנים ואובדן השפיות ואובססיביות עם השינויים הקטנים שאנחנו כל הזמן עושים לאימונים ,לדיאטה ותוכנית התוספים שלנו.אבל הקטע המעניין הוא ,שברמת אימונים הזאת ,מעבר לכאבים עזים ,אסור לנו להקשיב לגוף שלנו ,הגוף שלנו ירצה שנהיה עצלנים ונשב בבית ונוותר על אימונים ואירובי ,נאכל ג'אנק פוד וסוכרים מיותרים ובזמן בפנוי שלנו נשב ונשתה אלכוהול כמו פלוגת חיילים רוסים עם בני/בנות הזוג שלנו.

בכדי להגיע לשיא הפוטנציאל האישי שלנו ,אנחנו צריכים להפסיק להקשיב לגוף שלנו ,המפתח לצמיחה חדשה הוא לבחון את הגבולות שלנו ,להיות ממש על הסף של אימון יתר זה דבר טוב לדעתי ,תשתיקו את הקולות בראש שאומרים לרמות בדיאטה ,שאומרים לכם לקחת אקסטרה יום חופש מהמכון כשלמעשה זה רק המוח עייף ולא הגוף עצמו,תמשיכו את האקסטרה 10 דקות על ההליכון למרות שכבר אתם מתים משיעמום ויש סימנים מוקדים של שפשפת ברגליים.

תאמינו לי ותשאלו גם כל אחד אחר שמתאמן ברצינות : אין שום דבר כיף במוט של מי יודע כמה קילו שיושב לך על הכתפיים בסט של סקוואט ,זה כואב לי ,זה כואב לכל אחד שמתאמן כבד ,ובסופו של דבר זה יכאב גם לכם ,אבל ההבדל בין המתאמן המתקדם לבין אלו שאף פעם לא זוכים בתואר הזה ,הוא היכולת להמשיך בכל זאת ,ולהבין שזה חלק מהמשחק ,תאמינו לי שזה לא כיף להיות על 150 גרם פחממה ליום במשך שלושה חודשים ,או להיות באמצע של שעה אירובי והאייפוד מת אחרי 20 דקות .

אף אחד מהדברים האלו לא באמת כיף,אבל זה חלק מהעסק ,ומי שרוצה להתקדם ולהצליח ,צריך להשלים עם המכניקה העדינה הזאת ,שנקראת פיתוח גוף.

תהיו עקביים ,תהיו אסטרטגיים ,ואל תהיו נמושות.